<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן פ"ט</h1>
<h2>דף נז.</h2>
ושדה שנחרש בו קבר אסור לכנס לתוכו ומדורות הגוים ששהו שם מ' יום אסור לכנס בתוכן מן הדין. אך עתה יש חזירים בינינוא). לכך נהגו שלא להחזיק טומא'. [סמ"ק סימן פ"ט]. א) ומחפשין אחר נבלות.
<h2>דף עא.</h2>
ואלו מטמאין באהל כזית מן המת. וכזית נצלא). ומלא תרווד רקב, ומין זה אינו מצוי בינינו שאין יכול להיות אלא בנקבר ערום בארון של שייש. והשדרה והגלגולת ואבר מן החי. ואבר מן המת שיש עליו בשר כראוי. ורוב מניינו ורוב בניינו פיר' רוב בניין בגוב' האדם שתי שוקיו וירך אחד. ורוב מניין קכ"ה איבריםב) ורובע עצמותג) ורביעית דם ודם תבוסה מטמ' מדרבנן ואיזהו דם תבוסהד) צלוב שדמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם. כל אלו מטמאין גם במגע. חוץ מתרווד רקב שאינו מטמא במגעה). [סמ"ק סימן פ"ט]. א) פי' בשר שנמוח ונקרש. ואם לא נקרש אינו מטמא כי בידוע (נזיר דף נ') שלא בא מן הבשר. ב) זולתי השיניים. ג) ורובע קב עצמות. ד) נדה ע"א וב"ק ק"א וטומאה זו דרבנן ר"מ פ"ג דאבל אהלות מ"ח. ה) לפי שאי אפשר שיגע בכולו שאינו גוף אחד מה שאין כן במשא ואהל.
